<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
על מה ששנינו המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, רבן גמליאל אומר אף המביא מרקם ומן החגר, רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודין ללוד וכו', רבי יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון ועכו כצפון. פרש"י ז"ל, מרקם ועד סוף העולם למזרחו הוי מדינת הים. ואם כן הרוחב במקום ההוא הוא מרקם שבמזרח ארץ ישראל עד הים הגדול, וכן כתב נמי הר"ם ז"ל בחבור (הל' תרומות פ"א ה"ז). ופירוש רקם קדש. וקדש זה הוא קדש שבהר נפתלי, דרומי לשפם כחצי יום, והוא מערי המקלט. ומסתברא שרקם זאת המשנה אינו זה הרקם, לפי שרקם המשנה הוא בחוצה לארץ שהרי יש לה מדרגות, ת"ק אומר שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, ופירש רש"י ז"ל שכל חוצה לארץ קרי מדינת הים לבר מבבל, ובא ר"ג והחמיר יותר אף המביא מן הרקם ומן החגר, ובא רבי אליעזר והחמיר יותר אף מכפר לודין ללוד. ובגמרא (גיטין ד' א') יהיב טעמא, רבה מתרץ לטעמיה דכולי עלמא לפי שאין בקיאין לשמה והכא ת"ק סבר הני כיון דסמוכות מגמר גמירי כלומר רקם שסמוך לארץ ישראל אבל מ"מ הוא חוצה לארץ, ואתא ר"ג למימר מובלעות גמירי, כלומר כפר לודין מפני שהוא נבלע בתחום ארץ ישראל, אבל סמוכות כגון רקם, כלומר כיון שהוא חוצה לארץ אף על פי שהם סמוכות, לא גמירי, ואתא רבי אליעזר למימר מובלעות נמי לא שנא כדי שלא תחלק במדינת הים, ולרבא דמתרץ לטעמיה אתי נמי שפיר. ומיהו יש תמה שהרי כאן מנה בסמוכות רקם וחגר וה"ה כל אותם שהזכיר רבי יהודה שבא לסייע לר"ג ואם כן יהיו בסמוכות אשקלון, והתוספתא מסכת אהלות פרק (י"ז) [י"ח] (ה"א) מונה אשקלון במובלעות דאמרינן התם עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון סוסיתא וחברותיה אשקלון וחברותיה. להכי אית למימר שמה שהוא מובלע בארץ ישראל הוא בתחום ארץ ישראל.
ובעלי התוספות ז"ל הקשו למה לא שנאה המשנה המביא גט מחוצה לארץ בפירוש, ותרצו שאם אמר מחוצה לארץ הוי משמע אשאר עיירות הסמוכות לארץ ישראל, תנא מדינת הים דמשמע מקום רחוק לאפוקי רקם וחגר שהם קרובים לארץ ישראל. מכל מקום מדקתני אף המביא מן הרקם ומן החגר משמע שהוא מחוצה לארץ כמו מדינת הים לת"ק וכפר לודין לרבי אליעזר, אם כן זה קדש בגליל, ועל כרחין יש לנו לומר דרקם דמתני' הוא רקם דחוצה לארץ אלא שהוא קרוב לה לא כקרוב כפר לודין ללוד. וכן בבראשית רבה מוכח דטובא קדש הוו וכן גם כן מוכיח המקרא. ויש לנו לומר שהוא מזרחי דרומי לשפם, שאם היה צפוני אליו היה נכנס תוך מצרני ארץ ישראל (של תורה) הצפוני, ההולך מהר ההר לחצר עינן ואז היה בארץ ישראל, אלא על כרחין כדאמרנא. ואם כן יפול בארץ הגולן כי הוא באותו הצד, אי נמי הוא רקם והוא קדש בגליל, ולמתני' דלכאורה קרי ליה חוצה לארץ ואף על פי שהוא בתוך הארץ שמא לא היה מכבוש שני.
הרי לך שהתורה הגבילה לנו מצרי הארץ כלה כדין הלוקח שדה או כרם, וזה המקום בתורה הוא עיקר תחומי הארץ, וזאת הפרשה מיוחדת לזה כפרשת ציצית לציצית ופרשת הפסח לפסח וכיוצא בהם. ולזה הביאו זה הפסוק כשבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרון מוקדון, אמרו ליה ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ארץ כנען לגבולותיה סביב, וכדאיתא פרק חלק. כאלו זה שטר הנתינה או הירושה (וגואלנו) [מגואלינו] חי יתברך. וכן הזכיר הר"מ ז"ל בפירוש המשנה (דמאי פ"ו מי"א) מארץ ישראל המוגבלת, וכמו שכתבנו פרק עשירי. ואם בזולת זאת הפרשה נמצא זכרון לקצות הארץ הזאת, הוא לדבר ידוע כענין מה שכתוב (בראשית ט"ו י"ח), לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד נהר הגדול נהר פרת. וכן (דברים י"א כ"ד), כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם. וי"א שזה לעתיד ויהיה התוספת מנהר פרת. וכן (דברים ל"ד א') ויראהו ה' את כל הארץ מן הגלעד עד דן, וכיוצא בזה. הרי שנמצא בתורה גבולים יותר גדולים מגבולי אלה מסעי וגבולים קטנים מהם. וכן נמצא לרבותינו ע"ה, לפעמים יקחו קצה הארץ הזאת עכו, לפעמים רקם, לפעמים דן, לפעמים באר שבע, לפעמים אשקלון, ולפעמים סולמא דצור ומחתנא דגדר, וכדאיתא פרק עושין פסין (עירובין כ"ב ב'), לפעמים כזיב, לפעמים טורי סמנוס, לפעמים נחל מצרים. גבולי הדרום, נחל מצרים, באר שבע, אשקלון, ומחתנא דגדר. וגבולי הצפון, עכו, כזיב, טורי סמנוס וסולמא דצור, דן, גבע, רקם, וכיוצא בזה. כבר ידעת שנחל מצרים וטורי סמנוס בקו ישר למערב. וכן באר שבע ודן למזרח, אבל אשקלון ורקם בקוטר, וכן סולמא דצור ומחתנא דגדר. האמנם אחר ביאור גבולי התורה על פי הפרשה המיוחדת לזה לא יפול ספק בשום דבר מזה.
ואם כן "צור" מארץ שבעה עממין הוא. תנחומא פרשת אלה מסעי, כי אתם באים אל ארץ כנען, ארץ של פרקמטיא ארץ שבה סחורה כד"א (ישעיה כ"ג ח') אשר סוחריה שרים וכו', וזה על צור המעטירה הוא דכתוב. ומה שלא כבשו בימי דוד כבר יצא ממה שאמרנו שהוא משפם ולמזרח, ושמא לזה הוא שפירש הר"מ ז"ל מסכת גיטין מרקם למזרח, למזרח ארץ ישראל. אבל מדן ועד באר שבע לא הניחו כלל אז אם לא חמש סרני פלשתים שהם על שפת הים.
<h2>דף ו:</h2>
תוספתא מסכת גיטין (פ"א ה"ז) מעשה באחד מכפר סמי שהביא לפני רבי ישמעאל גט אשה, אמר ליה רבי ישמעאל מאין אתה. אמר ליה מכפר סמי תחומה של ארץ ישראל קרובה לצפורי יתר מעכו. ולשון הגמרא מעשה באחד שהביא גט לפני רבי ישמעאל, אמר ליה מהיכן אתה, אמר ליה מכפר סיסאי, אמר ליה צריך אתה לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אמר ליה והלא כפר סיסאי מובלעת בתחום ארץ ישראל וקרובה לצפורי יותר מעכו. אם כן נראה שכפר סיסאי הוא כפר סמי. זה הכפר חפשתי אותו ומצאתיו לצפון שזור כמו שעה, ומעכו אל שזור למזרח כמו חצי היום ביושר, ומשזור לטבריה כשלש שעות. באיכה רבתי (א' נ"ב), סביביו צריו כגון חלמיש לנויי סוסיותא לטבריה קסטרא לחייפה יריחו לנוערך לוד לאונו. ופרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ב ב') כגון הזמניא לפום נהרא. וכבר ידעת כי צפורי דרומי לעכו כמו ח' שעות ומשזור לצפורי לדרום פחות מחצי יום, אם כן כפר סמי קרוב לצפורי יותר מעכו וקורין לו היום כפר סמאיע, ויהיה פירוש יותר מעכו כלומר שכפר סמי קרוב לצפורי יותר ממה שהוא מעכו או יותר ממה שעכו קרוב לצפורי. וכן כפר (כמר) [צמר] הנזכר בתוספתא (שביעית פ"ד ה"ה) בתחום סוסיתא זכרנוהו פרק ה', הוא לצפון עכו כמו חצי שעה וקורין לו צומריא והיא סמוכה לים כמרוצת הסוס.
<h2>דף ז:</h2>
ומה שאמרו ז"ל מסכת גיטין פרק קמא, למימר דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא, ורמינהו היה מהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטרוה מן המעשרות מן השביעית וכו' ועד היכן עד כזיב, אלמא עכו לצפונה דארץ ישראל קיימא. אמר אביי רצועה נפקא. בפירוש רצועה נפקא נתחלפו בה רש"י ז"ל והר"ם ז"ל, שרש"י ז"ל פירש שרצועה קצרה יוצאה מעכו והיא רצועה מארץ ישראל הולכת לכזיב, ואם כן יהיה צדדיה חוצה לארץ. ולר"מ ז"ל מצאתי בפירושיו בכתב ידו במצרים שפירש הפך זה שארץ ישראל הולך כלה עד כזיב אלא שמכזיב תצא רצועה אחת מארץ העמים הולכת עד עכו וכל צדדיה הם ארץ ישראל. התוספתא מסכת אהלות פרק בתרא (פי"ח ה"ח) אומר הפך גמרין, ההולך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וכו'. ויש לתרץ שאותה רצועה לה שני דרכים אחת אל השפה המזרחית ואחת אל השפה המערבית, ועכו מכבוש עולי בבל הוה וכמו שהתבאר וכמו שהיו אושא ושפרעם הסמוכים לו. והר"ם ז"ל כתב בהלכות תרומה פרק א' (ה"ט) עכו חוצה לארץ כאשקלון וכן תחומי ארץ ישראל. ויש לומר שאין זה אלא לענין חיוב המתנות דאוריתא.
הוצרכנו לחפש על מקום כזיב אנה הוא מפני שהוא גבול צפוני לכבוש שני. ובאמת כי על פי הסברא ממעשה דיהודה בן יעקב (בראשית ל"ח א'—י"ג) נראה שהוא סמוך לתמנת ועדולם, כי עסקו היה אז בארץ ההיא, ותמנת ועדולם נודעים אצלנו ומפורסמים שהם לדרום צור המעטירה לכמו חצי יום עם שהם נוטים למזרח בהיותם על ראשי ההרים הגבוהים. והנה צרפתה אשר לצידון (מלכים א' י"ז ט') בדרך שבין צידון לצור למערב הדרך וקורין לו צרפאן והוא על שפת הים קרוב לצידון אבל [נדע] מקומו בכיון מההיא דפרק הדר (עירובין ס"ד ב') ומן התוספתא מסכת פסחים פ"ב (ה"ט) דאמרינן התם, מעשה בר"ג שהיה מהלך מעכו לכזיב וכו', הגיע לכזיב ובא אחד ושאל לו את נדרו. אמר לזה שעמו כלום שתינו רביעית יין האטלקי. אמר ליה הן. אמר ליה אם כן יטייל עמנו עד שיפיג יינו. וטייל עמהם עד שהגיעו לסולמא דצור, כיון שהגיעו לסולמא דצור ירד מן החמור ונתעטף והתיר לו את נדרו. ובגמרא (עירובין ס"ד ב') וטייל אחריהם שלשה מילין עד שהגיעו לסולמא דצור. אם כן מכזיב לסולמא דצור הוא שלשת מילין. וגמרין לא הזכירה ר"ג אי מזה בא ואנה הולך, לזה לא יוכרח אם כזיב לצפון סולמא או לדרומה אלא שמע מינה אין ביניהם אלא ג' מילין, אבל מן התוספתא יתבאר שהוא לצפונה ושהשאלה על כרחין לא הייתה אלא בחזרה. וליין האטלקי הוא דבעי ג' מילין אבל אחרינא הא אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין (עירובין שם), ושיעור הטיול לא הזכירו התוספתא. וסולמא דצור נראה פירושו מה שהקדמנו מן אל נאואקיר. והשתיה על כרחין בכזיב היתה. וכן נמי פי' רש"י ז"ל פרק עושין פסים (עירובין כ"ב א') סולמא דצור סלע שיש הר גבוה סביב עד כאן.
ופירוש הגאון תמה, דסולמא דצור פירש הגאון נהר, כדרך שפירש רש"י ז"ל סולמי דפרת, ראשי פרת מקלחין תחת קרקע ועולין נהרין כמין סולם, גבי ההיא דאמר רב משרשיא הני סולמא דפרת נינהו דכתוב (בראשית ב' י"ד) ונהר הרביעי הוא פרת וכדאיתא סוף מסכת בכורות (נ"ה ב' וברש"י שם). מסכת יום טוב פרק אין צדין (ביצה כ"ה ב') אמר ליה רב נחמן לחייא בר אבא שליח ציון כי סלקית להתם זיל ואפיק אסולמא דצור ועול לגבי רבי יעקב בר אידי ובעי מיניה כסא מה אתון ביה. אם כן כזיב הוא סמוך וסביב זה המקום שהוא מפורסם אצלנו וגלוי. (תוספתא) מסכת חלה פרק ב' (ה"ו) מנהר דרומה של כזיב ואילך שתי חלות דמאי, רבי שמעון אומר אם לא תרם את הראשון כשעור לא יאכל את השני. תוספתא מסכת שביעית פרק ד' (ה"ד) איזהו ארץ ישראל מנהר דרומה של כזיב והלך סמוך לעמון ומואב. עוד שם (ה"ה) תחומי ארץ ישראל פרשת אשקלון ושורא דעכו. לא ראי זה כראי זה אלא כדתריצנא. תוספתא מסכת דמאי פרק קמא (ה"ד) כזיב עצמה פטורה מן הדמאי. אבל על הודאי טבל לא נתמעטה וכמו שנראה מן התוספתא זכרנוה פרק מ'. והר"ם ז"ל כתב מסכת דמאי (פ"א מ"ג), ואשר החזיקו בה עולי מצרים הם לענין דמאי כחוצה לארץ, מכלל דלודאי הוא כארץ ישראל. וממעשה בפרק אין מעמידין (ע"ז כ"ה ב') בתלמידי דרבי עקיבא שהיו מהלכין לכזיב, פגעו בהם לסטים אמרו להם לאן אתם הולכים, אמרו להם לעכו, כיון שהגיעו לכזיב פרשו. נראה שכזיב לדרום צור, שאם פגעום לצפון צור אחר שהיו מתפחדים בצור היו פורשים. וכן נראה מהתוספתא מסכת דמאי פ"ק (ה"ח) הלוקח מן החמרת בצור ומן המגרת בצידון פטור וכו', ר' יהודה אומר חמרת היורדת לכזיב חייב מפני שחזקתה מן הגליל. ופירוש חמרת שיירת חמרים המביאים פירות. אם כן כזיב לדרום אלו לצד הגליל שהגליל לדרום צור הוא.
ובית אל הוא על תל, ולזה נאמר מתחת לבית אל. והנה מבית אל זה, אל קבורת רחל, אמרו שיש כמהלך שמונה שעות בקירוב. ולזה נראה פירוש שהביא רש"י ז"ל בשם מנחם (וישלח ל"ה ט"ז), שפירוש כברת ארץ מהלך רב. וגם הוא ז"ל פירש מהלך יום או יותר. ואם תלך משכם לבית אל, יהיה שילה למזרח המסילה ביושר כרב פפא.
<h2>דף ח.</h2>
הרי לך שהתורה הגבילה לנו מצרי הארץ כלה כדין הלוקח שדה או כרם, וזה המקום בתורה הוא עיקר תחומי הארץ, וזאת הפרשה מיוחדת לזה כפרשת ציצית לציצית ופרשת הפסח לפסח וכיוצא בהם. ולזה הביאו זה הפסוק כשבאו בני אפריקי לדון עם ישראל לפני אלכסנדרון מוקדון, אמרו ליה ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ארץ כנען לגבולותיה סביב, וכדאיתא פרק חלק. כאלו זה שטר הנתינה או הירושה (וגואלנו) [מגואלינו] חי יתברך. וכן הזכיר הר"מ ז"ל בפירוש המשנה (דמאי פ"ו מי"א) מארץ ישראל המוגבלת, וכמו שכתבנו פרק עשירי. ואם בזולת זאת הפרשה נמצא זכרון לקצות הארץ הזאת, הוא לדבר ידוע כענין מה שכתוב (בראשית ט"ו י"ח), לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד נהר הגדול נהר פרת. וכן (דברים י"א כ"ד), כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת עד הים האחרון יהיה גבולכם. וי"א שזה לעתיד ויהיה התוספת מנהר פרת. וכן (דברים ל"ד א') ויראהו ה' את כל הארץ מן הגלעד עד דן, וכיוצא בזה. הרי שנמצא בתורה גבולים יותר גדולים מגבולי אלה מסעי וגבולים קטנים מהם. וכן נמצא לרבותינו ע"ה, לפעמים יקחו קצה הארץ הזאת עכו, לפעמים רקם, לפעמים דן, לפעמים באר שבע, לפעמים אשקלון, ולפעמים סולמא דצור ומחתנא דגדר, וכדאיתא פרק עושין פסין (עירובין כ"ב ב'), לפעמים כזיב, לפעמים טורי סמנוס, לפעמים נחל מצרים. גבולי הדרום, נחל מצרים, באר שבע, אשקלון, ומחתנא דגדר. וגבולי הצפון, עכו, כזיב, טורי סמנוס וסולמא דצור, דן, גבע, רקם, וכיוצא בזה. כבר ידעת שנחל מצרים וטורי סמנוס בקו ישר למערב. וכן באר שבע ודן למזרח, אבל אשקלון ורקם בקוטר, וכן סולמא דצור ומחתנא דגדר. האמנם אחר ביאור גבולי התורה על פי הפרשה המיוחדת לזה לא יפול ספק בשום דבר מזה.
ושם כתב רש"י ז"ל מהצלע צפוני הוא הר ההר שהוא נכח לבא חמת, ע"כ. והרב ז"ל הוציא מכח הכתוב מה שאנו רואים בעינינו. וכל הכנעני וכל הלבנון פירוש אותם שיושבים בהר הלבנון
הרי שנחל מצרים הוא מקצוע מערבית דרומית לארץ ישראל, וזה הנחל הוא השיחור וכן פירש רש"י ז"ל, ואיננו היאור. וכן כתוב בדברי הימים (א' י"ג ה'), ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבא חמת. וכן תרגם רבינו סעדיה גאון בתפסיר, ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה, ויסתדיר מן מאזל אלי ואד אל עריש, ויכון כרוגה אלי אל בחר. ובלכתך מעזה למצרים תמצא לכמו שלשה ימים או פחות מזה, תחתוך [אותו] סמוך לכניסתו לים כמטחוי קשת ותלך. וכן קורין לו העם היום ואד אל עריש, כלומר נחל סכות, ומסתברא שהוא שוכה שנאמר עליו (יהושע ט"ו מ"ח) ובהר שמיר ויתיר ושוכה. האמנם יש לדרום חברון כמו יום עיר ששמה שוכה וסמוך לה יתיר שקורין עתיר. וכבר [אמר] (שם פס' מ"ז) אשדוד ובנותיה וחצריה עזה ובנותיה וחצריה עד נחל מצרים והים הגדול וגבול, ואחר כן כתוב ובהר וגומר. ודע כי ההרים למזרח סמוכים לים כאלף אמה במקום ההוא. ועוד היום מקובל אצל הכל שמה שמפסיק בין ארץ כנען שקורין לו בלד אל שאם ובין ארץ מצרים הוא זה הנחל. זה ההר נקרא בלשון חכמים ז"ל מסכת גיטין פרק קמא (ח' א') טורי סמנוס ואין זה הר ההר של אהרן, וכמו שכתב רש"י [אוצ"ל ר"ש] ז"ל שאותו של אהרן ע"ה הוא בחוצה לארץ מזרחי דרומי לארץ ישראל וזה ההר הוא מארץ ישראל בקצהו והוא צפוני מערבי בקטרו. וחרמון עם ארבעת שמותיו אין לו מבוא הנה. לדעת זה ההר אי זה הוא ואנה הוא מקומו טרחתי זמן מרובה יגעתי ומצאתי ת"ל. דע כי מן ההר המפורסם הסמוך לעכו והוא הר הכרמל ואל הצפון ימצאו קצת ראשים בים יבואו והם בשטח הארץ כמו צור וצידון ובירות. וראש קורין לו בערבי וג' אל חגר כלומר פני האבן, וסמוך לו ראס אל באסיט, וסמוך לו הר גבוה מאד מאד ושמו בלשון ערבי גבל אלאקרע, כלומר הר החלק. וזה ההר הוא יחידי ונכנס חרטומו בים, ועליו עצי ארזים גבוהים עד לב השמים ועצי בטנים, ושם מעיינות מים וכפרים ליתרון ברכתו, והוא מקיף כמו יום או יומים. ואל דרומו כחצי יום היא עיר הנזכרת מסכת שבת פרק כל כתבי (קי"ט א') ומסכת מנחות (פ"ה ב') וזולתם, ושמה לודקיא וקורין לה לאדקיא והלועזים אל לנא. ובין העיר הזאת וההר הזה הוא הר קטן קורין לו אל הורי אדה, וכן ביניהם עיר ושמה קבותיא רחוקה מן הים כחצי שעה. ואומר אני כי זה ההר הוא ההר המבוקש כי שאר הראשים אינם הרים, עוד שהעיירות הנזכרות בגבולי השבטים נמצאים עד המקום הזה, גם שהוא מכוון כנגד חמת זה במזרח וזה במערב וביניהם כשלשה ימים ברוחב, וזה שהרי עומה שהוא לשבט אשר היא היום אל מזרח זה ההר כחצי יום, וכמעט שהיא צפונית לו, וקורין לו היום עום, וכן תמצא לדרום זה ההר כשני ימים עיר חלבה שהוא לאשר גם כן ולא שנו שמה, ורחוב וקורין לו רחב, וכן חמון וקורין לו חמס, וכן קבותיא שזכרנו.
ולולי שרש"י ז"ל (גיטין ח' א') פירש קפלוריא שם עיר יושבת על חודו של הר, הייתי אומר שזה הוא קבותיא הנזכרת, ושמא אמר זה רבי יהודה להיותו קרוב להר וכדי שיצאו שני החוטים ביושר לא שזה יצא מסוף נחל מצרים וזה מגובה ההר הזה. וכן לדרום זה ההר הוא מקום שנאמר עליו (מלכים א' ה' ל"ב) ויפסלו בוני שלמה ובוני חירום והגבלים, וכן בספר יחזקאל (כ"ט ט') זקני גבל וחכמיה, וקורין לה גובלא. ואף על פי שרש"י ז"ל כתב בספר מלכים גבלים שם אומה. ונראה שהוא גבלה שזכרוה פרק החולץ (יבמות מ"ו א') דאמרי, רבי חייא בר אבא איקלע לגבלא חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו, חזא חמרא דמזגו גוים ושתו ישראל וחזא תרמוסא דשלקי גוים ואכלי ישראל ולא אמר להו ולא מידי, אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה צא והכריז על בניהם שהם ממזרים ועל יינן משום יין נסך ועל תרמוסן משום בשולי גוים לפי שאינן בני תורה. וכן סוף מסכת כתובות (קי"ב א'), רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי בגופני כי עגלי אמר עגלי בן הגפנים. אמרי ליה קטופי נינהו. אמר ארץ ארץ הכניסי פירותיך למה את מוציא פירותיך לגוים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו אין המלך במסיבו. פירוש קטופי אשכולות והוא לשון ערבי קטף הטי"ת בלועה ותרגם לא תבצור (ויקרא כ"ה ה') לא תקטוף. וכן כתוב סוף ספר יחזקאל (מ"ז כ'), ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבא חמת זאת פאת ים. תרגם יונתן ורוח מערבא לימא רבה מתחומי עד לקבל מעלנא דחמת דין רוח מערבא, וצידן מכללם.
ודע כי מי שהוא בראש זה ההר ופניו למזרח אל עבר פניו יהיה חמת וכמעט שהוא נוטה אל הדרום, ויהיה בינו ובין הים מקומות מפורסמים כגון צהיון, חצאן אלקראת ומציאתו. ואל דרום זה ההר על שפת הים לכמו שני ימים הוא עיר גדולה ושמה בלשון תורה סין, [ובלשון ישמעאל] טראבלוס אל שם, וכן סמוך לה ערקא לא שנו שמה, ועל שניהם אמר הכתוב (בראשית י' י"ז. דה"י א' א' ט"ו) את הערקי ואת הסיני. ואל דרום סין זה כמו שני ימים על חוף הים גם כן עיר ושמה היום בירותא, ולפי דעתי היא עיר שנאמר עליה בסוף יחזקאל (מ"ז ט"ו), וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלון לבא צדדה חמת ברותה סברים. ואף על פי שיש מרחב בינה ובין חמת וסברים, כי סברים לפי דעתי היא עיר שקורין לה סייזאר סמוך לחמת כחצי יום למערב. ורש"י ז"ל (שם) כתב, בירותה וסברים כל העיירות הללו במצר הצפון, עד כאן. ולפי מה שנראה מאלו העיירות כשנתחיל מן הים הגדול יהיה סדורן בירותה סברים חמת. ופרקא דחסידי (תענית כ"ד א') הוא שנזכר בירות, אלעזר איש בירות. ובין חמת ובירות זה כשני ימים או שלשה. והנה תמצא בפי ההמון חלוק בין בירותא ובין באירות אשר לבנימין כי לבארות קורין לו אלבירא, ואל בירותא קורין לו בירותא בתי"ו דגושה. והכתוב שהזכיר ארץ הכנעני והלבנון הנה זאת ארץ הלבנון. ואם כן תמצא לצפון ארץ ישראל הערקי והסיני קרובים זה לזה כמו שתמצא לצד דרומה האשדודי והאשקלוני סמוכים זה לזה. הרי שיש לנו בחסד עליון ידיעה ברורה בהר ההר הזה. (וכתב רש"י ז"ל (יחזקאל מ"ז כ') מקצוע צפוני הוא הר ההר שהוא נכח לבא חמת, עד כאן. והרב ז"ל הוציא מכח הכתוב מה שאנו רואים היום בעינינו. וכל הכנעני והלבנון פירוש אותם שיושבים בהר הלבנון) ודברי רש"י ז"ל מוסכמים עמנו עם ראיותינו ההכרחיות. ואם כן כל מה שהוא לדרומו הוא ארץ ישראל מן התורה עד נחל מצרים, והעיירות הנודעות אצלנו בין שתי אלו הנקודות שהם על שפת הים מצפון לדרום הם אלו, תחלה זה ההר הטוב, לודקיא, גבל, סין, בירותא, צידון, צור המעטירה, עכו, חיפה, קסריאה, אכשף, יפו, עקרון, אשקלון, עזה, דרון, עזקיה, נחל מצרים, ואם שעזה ועזקת רחוקים מן הים כשתי שעות, ועקרון כמו ארבעה שעות. וכבר ידעת כי עכו הוא לשבט אשר וכן צידון, וידעת כי במה שבין עכו וצידון באמצע הוא צור. ואם תאמר שחירם מלך צור (מלך) [גוי] היה, בזה אינו בטל להיות ארצו ארץ ישראל שמלכותו אינו חותך דסדנא דארעא חד הוא, והתורה לא סלק מגבולי הארץ שום חתיכה אלא שנתנה להם לישראל כל מה שבין מקצועות אלה מסעי. וכן הענין בארץ האשרי וזולתו שהיו בתוך הארץ שלא הורישום ישראל. ואם תאמר שאלו היו למס, גם חירם היה משועבד לדוד ולשלמה וסר למשמעתם. גם נמצא שבימי המלכים היו לצידונים מלך גוי וכמו שנראה מאתבעל חותן אחאב. ואף על פי שהוא ארץ ישראל [אין] מלכם בה מוציאה מקדושתה כמו שהיה הענין בקטרון וגזר בית שאן וזולתם שלא הורישום בני ישראל [כי לא יכולו] וצידון מכללם. וכן אליו כל שפת הים עד הר ההר, גם משם יתרחב למזרח שהרי עיירותיו נזכרות שם, וכתוב (שופטים ה' י"ז) אשר ישב לחוף ימים, ואם כן יהיה ארצו כמין גם.
סוריא כבר ידעת שהוא הארץ שכבש דוד המלך קודם תשלום כבוש ארץ ישראל והוסיפה על ארץ ישראל וכמו שכתב רש"י ז"ל פרק כיצד מברכין (ברכות ל"ו א'), ודינו כדין כבוש עולי מצרים בחיוב המתנות. ושמא לזה כתב רש"י ז"ל בפי' גיטין סוריא לצפון של ארץ ישראל להלן מעכו ע"כ, כלומר שחיוב זה כחיוב זה ולהלן מעכו אינו אלא לצפון.
<h2>דף ח:</h2>
אמנם בגבולי התורה שברוחב הארץ כלומר ממערב למזרח שבצד הצפון פשיטא שלא כבשו הכל בימי דוד המלך, שהרי מפני מה שנשאר לכבוש ולא כבשו דוד אלא שקפץ אל ארם נהרים ואל ארם צובא והניח לכבוש תשלום גבול הארץ הוא שירד כבושו ממעלת ארץ ישראל לגמרי. ומיהו האורך מקרן מזרחי צפוני נראה שכבשו שהרי כתוב בדברי הימים (א', י"ג ה') ויקהל דוד את כל ישראל מן שיחור מצרים ועד לבא חמת להביא את ארון האלהים מקרית יערים וגומר, ואולי נשאר לכבוש אז ארץ הערקי והסיני שהם סמוך להר ההר כלומר לטורי סמנוס שהוא קצה ארץ ישראל מערבי צפוני. [וזה שהרי סוריא הוא לצד מזרח צפון ארץ ישראל וכמו שזכרנו למעלה בדמשק וזולתו, וכן ארם צובא שהוא חלב הנו מזרחי לחמת כשלשה ימים נוטה מעט לצפון וביניהם שתי עיירות נקראים בערבי אל מערה וסרמין וזולתם, ואל מערה הנזכרת אולי היא המערה אשר לצידונים. ואם כן יצא דוד לכבוש הנשאר מן הארץ לצד צפון והתחיל בקרן מזרחי צפוני ואחר כך נתפשט אל המזרח והניח מה שלצד הר ההר. וכתב רש"י ז"ל פרשת ראה אנכי (דברים י"ב י') אשר הניח יי לנסות בם את ישראל, ואין זה אלא בימי דוד. ונראה שדמשק הוא מכבוש דוד ע"ה שכן כתוב (שמואל ב', ח' ו') וישם דוד נצבים בארם דמשק ותהי ארם לדוד לעבדים נושאי מנחה. ואמרינן סוף פרק משוח מלחמה (סוטה מ"ד ב'), אמר רבא מלחמת יהושע לכבש דברי הכל חובה מלחמת בית דוד לרווחה דברי הכל רשות]. וממה שכתבנו יתבאר שארם שראשו דמשק הוא חוץ למצרני ארץ ישראל המזרחיים. וכתוב (מלכים ב', י"ד כ"ח) ויתר דברי ירבעם וכל אשר עשה וגבורתו אשר נלחם ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה בישראל הלא הם כתובים וכו', ודמשק היא במקצוע מזרחי צפוני לארץ כנען. וכן כתוב (שם פסוק כ"ה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה וכו'. ופירוש השיב מיד מלכי ארם. וכן לשלמה בעלת ותדמור (מלכים א', ט' י"ח) והוא לדרום דמשק. בראשית רבה פרשת וירא (שרה) (נ"ו י"א) וירש זרעך את שער אויביו זה תדמור. איכה רבתי (ב' ד') רבי אומר אשרי אדם שהוא זוכה לראות במפלתה של תדמור, למה שהעמידה קשטים לחרבן בית המקדש, שמונים אלף לחרבן ראשון ושמונים אלף לחרבן שני. וגבי שלמה נמצא (מלכים א', ט' כ'—כ"א) כל העם הנותר מן האמורי החתי והפרזי החוי והיבוסי וכו' ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה.
<h2>דף נז.</h2>
ואם תדקדק במה שיש מהר ההר עד נחל מצרים תמצא היום ארבע מאות פרסה אלא שתעשה הפרסה משני מילין. מסכת מגלה פ"ק (ג' א'), תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי באותה שעה נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, וכן מסכת מנחות פרק רבי ישמעאל (ס"ד ב') ושמא לזה אמרו מסכת גיטין (נ"ז א') דגמדא.
